הכרעת דין בתיק ת"פ 36123-08-11

רקע כללי

1.       הנאשם עומד לדין בעבירות של התפרצות לדירת מגורים וגניבה. נטען בכתב האישום המתוקן כי ביום 16.8.11 בין השעות 20:30 עד 23:00 התפרץ הנאשם לדירת המתלוננת סוזנה אדרי ברחוב מצדה 12 בדימונה, בכך שעקר את סורג החלון ונכנס לדירה בכוונה לבצע גניבה. במועד הנ"ל גנב הנאשם מהדירה שני מחשבים ניידים ותכשיטים בשווי של 700 ש"ח.

2.       לב ליבה של הכרעת דין זו, הינו בשאלת הספק הסביר, ובייתר פירוט: האם די בהתאמת טביעת נעל ברמה של "סבירות גבוהה" לבדה ללא ראייה נוספת, כדי להביא להרשעה.          
כפי שמומחה התביעה התקשה לכמת את הגדרת אותה רמה של "סבירות גבוהה", כך לא ניתן לכמת את מידתו של "הספק הסביר". הספק הסביר הוא אותה אפשרות המקננת אי שם בלב, כי חרף מסכת הראיות המפלילה, אין הנאשם אשם בדין, ובלבד שיהיה זה לא סתם ספק היפותטי, אלא ספק בעל סבירות כלשהיא. הרמה של "סבירות גבוהה" היא שלב בסולם הוודאות בהתאמת טביעות נעל, אשר קרובה יותר לזיהוי מוחלט, אולם עדיין מרוחקת ממנו מרחק מה. מידת הזהירות הנדרשת בהרשעה בפלילים, מחייבת ליטול מרווח הגנה, ובהעדר ראייה ממשית מסייעת, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

3.       אין מחלוקת בין הצדדים כי הראיה המרכזית המפלילה את הנאשם הינה טביעת נעליים אשר נמצאה על גבי כורסא בדירה שנפרצה, התואמת את נעליו של הנאשם.       
בעניין התאמת הטביעה שבזירה להטבעת נעליו של הנאשם, הוגשו שתי חוות דעת נוגדות של ירון שור מטעם המאשימה, ושל יהודה סורסקי מטעם הנאשם. בקליפת אגוז, קובע מומחה התביעה, מר שור, כי קיימת "סבירות גבוהה" להתאמה בין העקבה שנותרה בזירה לנעליו של הנאשם, ואילו מומחה ההגנה, מר סורסקי, קובע רק כי קיימת אפשרות כזו.

4.       אין מחלוקת כי ניתן להרשיע על סמך ראיות מדעיות. המאשימה התבססה על שורה של פסקי דין ובעיקר על שני פסקי דין בהם נסמכה הרשעה על יסוד טביעת נעל, בהתאמה דומה לזו שבענייננו: ת"פ (מחו' ב"ש) 8274/03 מדינת ישראל נ' מרדכי ביטון (2005) (להלן: "פרשת ביטון") ותפ"ח (מח' נצ') 502/07 מדינת ישראל נ' רומן זדורוב (2010) (להלן: "פרשת זדורוב").
אין מחלוקת כי בשני פסקי הדין הללו, לא עמדה חוות הדעת בגפה. בפרשת ביטון, נוסף לחוות הדעת מסדר זיהוי תמונות. בפרשת זדורוב נוספה לחוות הדעת הודאת נאשם. יתרה מכך, בפרשת זדורוב היתה רמת ההתאמה "סבירות גבוהה מאד" שהיא רמה גבוהה יותר מזו שנקבעה בענייננו: "סבירות גבוהה".        
אף שיש אמרות אגב כאלה ואחרות שצוטטו על ידי הצדדים, הרי שעד עתה, בשום פסק דין לא מצאתי כי הורשע אדם רק על סמך חוות דעת דומה לגבי התאמת נעליים בסבירות גבוהה.

5.       המאשימה ציינה כי בנוסף לראיה שהיא חוות הדעת לגבי התאמת הנעליים, ישנן ראיות חיזוק נוספות שבשקרי הנאשם ובהתנהגותו המפלילה. כפי שאפרט בהמשך, הגם שלא ניתן להתעלם משינוי האליבי, הרי שאין מדובר בראייה מסייעת בעלת משקל גבוה. יש הבדל מהותי בין חיזוק ראיה מדעית של התאמה מסתברת של טביעת נעל על ידי הודאת נאשם או מסדר זיהוי, לבין ניסיון להתלות בשינוי גרסאות ע"י הנאשם.

6.       כפי שיפורט בהמשך, חרף אמינותו של המומחה שור, הרי שחקירתו בעניין רמת הוודאות, לא הצליחה להסיר את הספק. מדובר כאמור בבקשה תקדימית להרשיע אדם בעבירה פלילית על יסוד חוות דעת פורנזית של "סבירות גבוהה", ללא סיוע של ממש.         
בנסיבות אלה, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק, זאת למרות שאני מעדיף את חוות דעתו של המומחה שור, על פני מסקנותיו הבלתי מקצועיות של מומחה ההגנה סורסקי, ולמרות שגם עדותו של הנאשם מעלה תהיות רבות.

מסכת הראיות האנושיות

7.       הודעתה של המתלוננת סוזנה אדרי הוגשה כת/1. מההודעה עולה כי ביום האירוע בשעה 20:30, יצאו המתלוננת ובן זוגה מהבית וסגרו אותו. בשעה 23:00 הבת נטלי התקשרה אליה שאיננה מצליחה לפתוח את הדלת, היא הגיעה למקום וגילתה כי הבית נפרץ ונגנב מתוכו רכוש רב. הכניסה לבית הייתה דרך השער האחורי ופתיחת הסורג של החלון בסלון. לאחר מסירת ההודעה, חלק מהרכוש נמצא ולכן תוקן כתב האישום.

8.       העד אלברט בוחבוט, הוא אביו החורג של הנאשם. בוחבוט העיד כי הוא ואשתו חברים זמן רב של המתלוננת ובן זוגה, ביום ההתפרצות הם היו בצוותא במסעדה בבאר שבע אליה יצאו בערך בשעה 20:00.           
מהודעתו ת/5 עולה כי הנאשם לא היה בבית משעות הצהריים (ש' 14), וזאת הוא יודע, כי הוא נכנס מידי פעם לבית והיה רואה את הנאשם, גם אם היה ישן (ש' 18-19). בוחבוט הוסיף וציין כי באותו ערב הוא התקשר לנאשם, והנאשם אמר כי הוא בבאר שבע.
בחקירתו הנגדית ציין בוחבוט את היחסים הטובים שיש בינם לבין משפחת המתלוננת. הוא ניסה להסביר את שיחת הטלפון בכך שהנאשם אמר לו שהוא יוצא לבאר שבע, והוא הסיק מכך כי הנאשם נמצא בבאר שבע.